תרבות האירוח הבדואי 

הבדואים במאה האחרונה עברו מחיים בעלי אופי נווודי לחיים בעירות מוסדרות, וישובי קבע.
היום ההגדרה של הבדואי היא יותר עפ"י המסורת ולא מסמלת אדם שנודד בפועל.

המדבר, מקום קשה לעוברי אורח, התפתחה בו מסורת אירוח, בה כל אדם הנע במדבר, יודע שבמקום אילו יגיע יוכל למצוא את כל צרכיו להמשך המסע.

בתנך מסופר לנו על אברהם אבינו שרץ לעבר עוברי האורח והזמינם לחסות באוהלו.

כאשר האורח נקרא לאוהלו של הבדואי, האורח בפתח האוהל יברך....... "סלאם עליכום" ומארחו ישיב "עלכום אסלאם", וזוהי הזמנה להיכנס לתוך האוהל.

הכניסה לאזור האירוח היא מן הצד הצפוני, הצד של הגברים - הדיוואן, הצד הצפוני מופרד במחיצה מן הדרומי שמשמש את המשפחה.
אורח שהגיע לביקור ארוך, יחלוץ את נעליו בכניסה לאוהל, המארח ללא כל שאלה יחל בטכס האירוח. במרכזו של האוהל ישנה גומה לאש. הטכס יתחיל בקליית פולי הקפה על האש, ואז יחל המארח בכתישת פולי הקפה במכתש, תוך השמעת צלילי נקישה. מנגינה זו מודיעה לבני השבט שהגיע אורח.

הקפה, טעמו יהיה מר, להזכיר לאורח את תלאות הדרך. לפני הגשת הקפה המארח ישטוף את הכוס במים ולאחר מכן בקפה, כדי שהמים שבכוס לא יקלקלו את הקפה.

המארח יטעם ראשון מן הקפה לוודא את טיבו ויגיש שלושה ספלים, כאשר הראשון מוקדש ל"קבלת הפנים", הכוס השניה מסמלת שהאורח כבר הינו בן בית והשלישית מסמלת את העיקר- האורח יכול לדבר על ליבו.
המארח יחל בהכנת הפיתות, ומחוץ לאוהל ישחוט כבש, להודיע לכולם שיש לו אורח חשוב. תהליך האירוח נמשך כחמש שעות, ויש לזכור שעל האורח לקבל את כל מה שנותנים לו ואסור לו להתלונן.
האורח באוהלו של הבדואי מוגן, גם אם הוא אויבו ואף אחד לא יפגע בו כל עוד הוא באוהלו.

המארח ישקיע באירוח, כדי ששמו יצא למרחוק, וכך כאשר הוא יהיה בדרכים, גם יזכה לאירוח ראוי. כמו כן יצא לו שם של אדם מכובד ואנשים ירצו לחסות בקרבתו.

היום, כאשר אין יותר נוודים, חשיבות האירוח יורדת, אולם החברה הבדואית שנמצאת בתהליכי מודרנה, עדין מקנה חשיבות רבה להכנסת האורחים.